Image may be NSFW.
Clik here to view.
בעקבות כמה פוסטים שנכתבו פה לאחרונה, ובאיחור מה מפרשה שהיתה לפני כשבועיים (וכן – אני מודע לעובדה שמדובר בזמן "נצח" בישראל, בה הזיכרון הקולקטיבי לא נותן לשום דבר לחדור למוחו 10 דקות אחרי שהוא הופיע), החלטתי לכתוב עוד כמה מילים על השפעתה של הדת על חייהם של אזרחי המדינה ה"כופרים".
הפרשה עצמה, כאמור – אירעה לפני שבועיים: טובה בריזל, אישה חרדית בת 60, קיבלה במתנה ריאה מושתלת של אישה יהודיה חילונית למהדרין. לפי מה שנכתב, במשך 7 שנים חיתה אותה בריזל עם CF, שדרש השתלה של ריאה חדשה. היא התפללה, כנהוג בעדה, לנס אשר יציל אותה. ואכן – הנס קרה. טובה בריזל קיבלה את הריאה שהצילה את חייה.
שימו לב לראיון הקצר הבא (אשר נלקח מאותו לינק לטמק"א, המופיע לעיל):
עתה, כשבריזל מחלימה ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים בילינסון, היא קורנת מאושר. "לא האמנתי שזה יקרה, אבל הקדוש ברוך הוא נענה לתפילותינו. אנשים שלא הכרנו התפללו, ולבסוף נענינו בצאת יום כיפור. הייתי כבר מיואשת, וכשקיבלתי את ההודעה על שנמצאו ריאות, התרגשתי מאוד".
– בעקבות ההשתלה, חתמתם על כרטיס אדי?
בריזל: "עד שלא הייתי צריכה השתלת ריאה, לא ידעתי כלל על הארגון הזה. אבל לא חתמנו על כרטיס אדי, ואינני חושבת שנחתום".– האם אתם עקרונית מסכימים להשתלות איברים?
בריזל: "בעיקרון הרבנים אינם מאשרים השתלות איברים, אלא אם זה איבר של גוי, ואז מותר. אבל במקרה הספציפי שלי, קיבלתי אישור כיוון שהייתי ממש בסכנת חיים".– המקרה שלך לא שינה את דעתכם?
בריזל: "אנחנו נועצים רק ברב שקובע. קשה לי לענות לך האם לתרום או לא, זו שאלה הלכתית, אבל לא נראה לי שנחתום על כרטיס אדי".– יש לך מסר כלשהו לאנשים שמתלבטים אם לתרום או לא?
"אני עצמי מודה לקדוש ברוך הוא שנתן את הנס הזה ולמשפחה שתרמה. אני לא יודעת מי הם אבל אני רוצה למסור להם תודה רבה גדולה שהחזירו לי את החיים. באופן כללי המסר המרכזי הוא שהכל הוא בידי פסיקת הרבנים, וכל אחד צריך לשאול את הרב שלו מה עליו לעשות".
מדהים. קשה לי לתאר לכם איזו הרגשה עברה בי, כשקראתי את הידיעה הזו. בא לי להקיא, לקחת מהאישה הזו את הריאה שניתנה לה במתנה ע"י אישה חילונית, ולזרוק את המטומטמת הזו מכל המדרגות של בית החולים. או של הרבנות. מה שהרב שלה יחליט (הרי גם בזה היא תתייעץ עם הרב, לא?!).
יש פה כמה שאלות שמדירות שינה מעיניי:
1. מאיפה יש חוצפה לרבנים להחליט לחולה בסכנת חיים לקבל או לא לקבל איבר מושתל?
2. אם הכל בידי הרבנים ו/או הקדוש ברוך הוא – למה אלה לא מצילים אותה? למה הם לא נתנו לה ריאה במשך 7 שנים?!
3. אני חתום על כרטיס אדי מגיל מאוד צעיר. איך אני מוודא שאף גבר או אישה חרדים לא מקבלים את אחד מאיבריי?
באיזשהו מקום, אני מתנחם בעובדה, שלפי חוק השתלת האיברים החדש, מהשנה הבאה תינתן עדיפות לממתינים להשתלה שלהם ותק של שנה בחתימה על כרטיס תרומת האיברים של אדי.
לצערי, אני עדיין לא בטוח שהחוק הזה ייאכף בצורה נאותה, מהיכרותי עם הנפשות הפוליטיות הפועלות במדינת ישראל.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
ועכשיו לנושא קשור, אך לא זהה:
אתמול, הגיב כאן בבלוג אדם בשם שמעון, לגבי הדרך בה ניתן וכדאי להתחיל ולעורר צעירים חרדים להתעניין בתהליך של חזרה בשאלה. הוא העלה פה רעיון, להקמת עמותה אקטיבית בשם "תלהיב – תנועה לחידוש היציאה בשאלה". הוא הפנה אותי לפוסט בבלוג שלו, ואכן ישבתי בסבלנות וקראתי בעיון ובשקיקה את מה שהוא כתב. אני חייב לציין, ששמעון זה, הצליח למשוך את תשומת ליבי:
ראשית, הוא מעלה דבר אשר ראיתי לא אחת – אנשים חרדים (נשים וגברים) עומדים ליד מוסדות חינוך ובמרכזי ערים – בערים חילוניות – ומספקים חומרי הסברה על תהליך החזרה בתשובה, מטיפים להנחת תפילין וכן נותנים מדי שישי נרות לקידוש השבת. אנחנו, החילונים, מקבלים לפעמים כקוריוז ולפעמים סתם בעצבים את העניין, אבל לא באמת עושים משהו לגבי זה. אנחנו בעיקר מצקצקים בלשונינו או אולי קצת מקללים בליבינו את החרדים, אבל בתכל'ס – זהו.
אנחנו הרי יודעים, שאם היינו עושים דבר דומה אך הפוך ליד בתי כנסת או ליד מוסדות חינוך תורניים, היינו חוטפים מכות, לא רק קללות או צעקות. עובדות לכך לא חסרות בשנים האחרונות. אז למה להם מותר ולנו אסור?? זו שאלה שאני שואל את עצמי תכופות לאחרונה. למה הם יכולים לעשות דברים שאנחנו לא יכולים? האם זה בגלל שאנחנו "טובים יותר" מהם? מוסריים יותר? במלחמה הזו, של השפעה על המדינה שלנו, החרדים מנצחים היום – ובגדול. שלא תהיה לכם טעות בעניין. זו אכן מלחמה, ואנחנו – החילוניים – מפסידים. המדינה הולכת ונמוגה, הולכת ואובדת, ואנחנו יושבים בצד ולא עושים דבר. מלבד כמה הפגנות ואולי כתבה וחצי בעיתונים, שום דבר רציני לא נעשה פה.
והנה מגיע אותו שמעון – אדם שבסה"כ נשמע לי שקול וענייני, אדם מבוגר, חילוני מן היישוב – ומעלה רעיון, שיש בו יותר מכמה תשובות לשאלות האלה שעולות לי בראש.
אז מה בעצם אני מציע לעשות?
מצד אחד, קצת גדולה עליי החלטה לצאת לרחובות, בגלל שאני טוב יותר בכתיבה מאשר בביצוע של הפגנות וכאלה כיום (גם בגלל המצב הבריאותי, וגם בגלל העומס המטורף שבו אני חי).
אבל מה שכן, אני מציע לכם כאקט ראשון, לקרוא את הפוסט של שמעון. יש בו הרבה מן האמת.
שנית, אמנם אתם יודעים כמה אני נגד בוקפייס ("ספר הפנים" כפי שהגדיר זאת שמעון אתמול בתגובתו כאן), אבל הקבוצה שהוא הקים, בהחלט יכולה להתחיל תהליך חברתי כלשהו. השאלה הגדולה: האם באמת מישהו מוכן להרים את הכפפה ולהתחיל לגייס כספים לעניין הזה. האם יש מספיק אנשים, אשר חרדים לחילוניותם ולדרך חייהם, הכוללת חופש מחשבה, חופש בחירה ועוד – מוכנים לעשות מעשה אמיתי – להתחיל לחשוב על רעיונות רציניים להחזיר יהודים דתיים בשאלה.
פוסטים קשורים: