לפני כשבוע, כתבה ואנדר פוסט נפלא על יום הכיפורים, על סליחות ובכלל.
אחת המגיבות הפעילות ביותר היתה בחורה שכינויה הוא teddythegirl.
בכה משפטים ובקצרה, אותה טדיגירל טענה שחרדים ודתיים הם אנשים מאוד נחמדים, שכדאי להכיר אותם יותר לעומק (ולבוא להתארח בשבת, כמובן – תמיד הם מציעים לנו את זה), שרובינו לא מבינים הקשרים של ציטוטים נבחרים מהתנ"ך (כמו "ברוך של עשאני אישה"), ובאופן כללי אנחנו אטומים לכל מה שקורה בחברה השונה מאיתנו. היא המליצה בחום לפקוח את עינינו, ולראות שאין שום כפיה דתית, ולהיפך – יש אפילו כפייה חילונית(!) על הדתיים. כלומר: אנו כופים את חוסר אמונתינו על ציבור החרדים.
כן.. אתם מוזמנים לקרוא את המשפט הזה שוב: אנו כופים את חוסר אמונתינו על ציבור החרדים
קצת באיחור, אבל אני לא יכול שלא להגיב לכל דבריה של הטדיגירל:
יקירתי, ראשית כל – אני בהחלט מכיר את העדה החרדית מבפנים, יותר ממה שאת חושבת. אני התארחתי בעבר לשבת אצל משפחה חרדית, ואני מודע לרוב מנהגיה של הדת היהודית – בין אם בזרם הרפורמי, האורתודוכסי או החילוני.
שנית – למרות כל הדוגמאות של ואנדר, של יותם ושל עירא, אני יכול לכתוב לך על כל כך הרבה דוגמאות של כפייה דתית, שלא תאמיני:
דוגמא ראשונה וקיצונית היא בית שמש. זו עיר שהיתה עד לפני כמה שנים בודדות עיר חילונית למהדרין. מאז ההשתלטות של החרדים על העיר, החילונים לא יכולים ללכת לסופרמרקט בלבוש שאינו צנוע, למרות שזהו מרחב ציבורי ששייך לכלל ולא לאף קבוצה זו או אחרת.
אם זו לא כפייה – אני עגבניית שרי בשלה.
דוגמא שניה, היא ברעננה, עיר שלפחות היתה חילונית מאוד עד השנים האחרונות: בסמטה קטנה, ליד ביתם של הוריי התחולל מהפך קטן: אם עד לפני 5-6 שנים כל המשפחות היו שם חילוניות, היום נשארה שם רק משפחה חילונית אחת, אחרי שכל הבתים נמכרו למשפחות דתיות. ביום שבת אחד לפני שנתיים וחצי, וללא כל התראה, הם החליטו לסגור את הרחוב במחסום, ולא לאפשר לדיירי המשפחה החילונית לחנות ברחוב שלהם, בשל קדושת השבת, ודרשו מהם לחנות ברחוב.
אם זו לא כפייה – אני מלפפון.
ברעננה יש בשנה וחצי האחרונות גל שלם של מקרי ונדליזם נגד בתי כנסת רפורמים או של זרמים שאינם חרדים-אורתודוכסים. הם שורפים ריהוט, מנפצים שמשות ובאופן כללי הורסים כל דבר שנוגד את אמונתם שלהם.
אם זו לא כפייה – אני צנצנת.
לפי מספר שנים, לקחתי שני חרדים טרמפ מצומת מורשה לצומת רעננה. הם לא היו מוכנים לרדת מהרככ עד אשר אתן להם את מספר הטלפון שלי ואחזור בתשובה (וד"א – מאז אני מסרב לקחת איתי חרדים ברכב).
אם זו לא כפייה – אני חזיר מעופף.
בינתיים, מספר הדוגמאות שהבאתי לך הפכו אותי לארוחה שלמה ובריאה, אבל תאמיני לי – יש לי עוד שלל דוגמאות, שאם אמנה אותן יאבד לך התיאבון.
טדיגירל – את עוצמת את עינייך חזק-חזק, אבל המציאות חיה ובועטת., ואין לה שום קשר לאוטופיה שאת מתארת. הדת במדינית ישראל נכפית על ציבור נרחב מאוד שלא רוצה בה. במקום שאני אקנס על אכילת חמץ בפסח, שבי את בבית שלך ואל תאכלי חמץ – אבל אל תכריחי אותי לעשות דברים שאיני חפץ בהם, במרחב ציבורי, שעליו אני משלם בדיוק כמוך. כנ"ל לגבי אכילת חזיר או כל מאכל אחר שאינו עומד בקנה אחד עם אמונתך או עם הדת שבחרת בה.
ה"בדיחה" הגדולה היא, שאפילו אלה שמתיימרים להיות קרובים יותר לאלוהים בגלל אמונתם, חוטאים לו יותר מכל אחד אחר: הם נושאים את שמו לשוא, הם גונבים, אונסים, חומדים ומה לא – לא פחות מכל ציבור אחר במדינה. אולי לא יותר, אבל לבטח לא פחות.
הסיבה היחידה, שהעניין הזה מודגש יותר בחברה החרדית מאשר בחילונית (וד"א – לדעתי גם הטיעון הזה שלך רחוק מלהיות נכון), היא בגלל שהחברה החרדית מנסה להראות לכולם שהיא יותר טובה, שהיא יותר מוסרית, שהיא מעל כולם. ואם אתה מצהיר על דבר כזה, ברור שכל מעידה שלך תקבל הדים גדולים יותר (זה נכון גם לגבי ידוענים ואנשי ציבור רבים: אולמרט מקבל הרבה יותר "זמן מסך" בגלל היותו רה"מ לשעבר בענייני משפטיו השונים, מאשר כל אחד מהאנשים האחרים בתיקים דומים. והדוגמאות הן באמת רבות מאוד בעניין זה: לא היית קוראת הרי עליי ועל העובדה שהלכתי אתמול לבית קפה זה או אחר, אבל משום מה, אחר כל סלב נכתבים הררי שטויות בעניינים אלו).
תביני, טדיגירל – אין לי שום בעיה להתארח אצל משפחה חרדית בשבת, ובתנאי שהם יבואו גם להתארח אצלי תחת התנאים שלי (וסתם תהייה: למה תמיד אומרים לחילוניים לבקר את החרדים בשבת ולא להיפך?). אין לי בעיה לכבד את כולם – כל עוד מכבדים אותי.
את מעדיפה לעצום את עינייך, וחוזרת שוב ושוב על הטיעון של "אתם לא מבינים מאיפה זה נלקח ובאיזה הקשר". אז הנה משהו שאולי את לא שמה לב אליו: לא מעניין אותי בכלל מ"איפה זה נלקח ובאיזה הקשר". התוצאות מדברות בעד עצמן:
במדינת ישראל נשים לא שרות בכנסת בגלל כ-20 חרדים (רק שישית מכלל חברי הכנסת!!. ובמספרים – רק 16.66%).
במדינת ישראל אני לא יכול לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת, ונדרש לשלם תעריף כפול (במקרה הטוב) על נסיעה במונית בשישבת.
במדינת ישראל יש הפרדה באוטובוסים בין גברים לנשים. וד"א – את טועה ומטעה. הקווים האלה לא נדרשו מראש מעולם. הם נלקחו כבני ערובה ע"י חרדים. סטודנטיות ונשים חילוניות נוספות, נתקלו בנחת זרועם של כמה חרדים, שהחליטו שלא יאה להם שאישה תשב בחלק הקדמי של האוטובוס. עוד רגע תספרי לי גם שהמדרכות בירושלים, שהיום מופרדות בין גברים לנשים, נדרשו מראש מהעירייה.
במדינת ישראל מותר רק לדתיים לעבור על כללי אמונתם, אלב לחילוניים אסור.
במדינת ישראל יש קבוצה קטנטנה של אנשים, שלא מאפשרת הצלת חיים, בגלל שהמנהיג שלהם לא השתכנע שאין שם קברים יהודיים (אלה אפילו עוברים על הכלל הכי בסיסי בתורה – פיקוח נפש דוחה הכל – אפילו שבת).
במדינת ישראל, יש קבוצה שהיא מיעוט, שכופה נישואין, קבורה, מילה (ותודה לאל שאנשים התחילו לתפוס קצת שכל ולא לעשות לתינוק טראומה בגיל 8 ימים מול ערב רב של אנשים אחוזי דיבוק), כשרות ועוד הרבה נושאים אחרים – על ציבור שלא חפץ בכך.
טדיגירל – אם אין כפייה דתית במדינת ישראל, יתכבדו נא הדתיים, ויתנתקו להם מעטיני התקציב הציבורי, כפי שעושים זאת החילונים. יתנתקו נא החרדים מהחלטות הרות גורל עבור כל אלה שאינם חרדים. לא רוצים להתגייס? אל יתגייסו! לא רוצים לעבוד או ללמוד אל לימודי הליבה? שלא ילמדו! שימותו בורים םנצח מבחינתי. רק שלא ידרשו או יקבלו דבר מהמדינה, אותם אנו החילוניים – מממנים.
ודבר אחרון-אחרון: טדיגירל, הכרתי לא מעט אנשים "נחמדים" בחיי. במתק שפתיים הם סיפרו לי כמה כדאי לי להיות כמוהם או לעבוד אצלם או לעשות דברים לטובתם. באחוז ניכר מהמקרים, הם התגלו כנוכלים או כסתם אנשים שניצול אחרים הוא דרך חייהם. חוצמזה – אנשים נחמדים (ציוניים או לא-ציוניים – לא זה מה שמעניין אותי) לא זורקים אבנים על אמבולנסים, שורפים פחים, זורקים חיתולים מלאי צואה על מי שבא לחנות בחניון ציבורי בשבת, או באופן כללי – מתייחס לכל מי שאינו איתו – כמי שנגדו.
פוסטים קשורים: